Monday, 5 June 2017

Six Days – Fifty Years

I remember the 5th of June of 50 years ago. I remember the build-up of worry and existential fear during the waiting period preceding Israel’s pre-emptive strike. I remember the immense relief, produced by the quick victory, and I also remember the feeling of exhilaration brought about by the booty: Jerusalem, Sinai, the West Bank and the Golan Heights. I don’t think anyone considered Gaza as booty.

But, I also remember that it was very quickly clear to some that the occupation would morally destroy us: It has.  

Can Israel change the sick and self-destructive course on which it has embarked 50 years ago? It does not look promising.


  1. I am not sure the liberation of Jerusalem was in any way selfdestructive.

    It is not at all clear to me what was "sick" about eliminating the highly artificial and acutely painful division of the city that is often referred to as holy.
    On the contrary: It would be a mortal sin to allow that division to be reinstated.

  2. המשך השליטה בשטחים הוא נטל בטחוני. הרעיון שאזרחים ישמשו כסמני גבול שייך
    לתקופה של טרום הקמת המדינה (אולי גם לשנות החמישים). מאז הישובים הם נטל בטחוני ולראייה הם פונו מהרמה, במלחמת יום הכיפורים,
    הם פונו מעוטף עזה והממשלה שוב אינה מסתירה תכניות פינוי רחבות במקרה של התלקחות.
    ואם יבוא משהו וייטען ההפך, הרי שאם נמשיך את ההיגיון של הטוענים כך, הרי בכול התלקחות רצוי להביא אזרחים מתל אביב לאזור הקרבות. נראה אותם.

    אם כן למה אנחנו בשטחים?
    משום שלוש סיבות:
    1. יש לובי מתנחלים חזק ואנשי ימין שמלבה את הקדושה של הארץ שקודמת לכול. הם הצליחו לטעת אצל חלק גדול מהאזרחים שההתנחלויות ואחזקת השטחים הינה אלמנט חיוני וקיומי למדינה.
    2. יש איגוד מקצועי בטחוני – גם אם אינו אומר זאת הוא פועל (אפילו בצורה לטנטית) לשימור המתח הביטחוני. זה לא רק הצבא, זה תעשיות הנשק ותעשיות ביטחוניות אחרות.
    הרבה ישראלים מתפרנסים מתעשיות אלה. כרטיס הכניסה הוא "שדה הניסויים המקומי".
    3. חברות וגופים מונופוליסטיים שנהנים כיום מסגירת המעברים. שקט, שלא לומר יחסי שלום, עלול להביא עמו לתחרות ולירידה ברווחיהם. שק מלט בג'נין זול משמעותית מהמחיר שחברת נשר מוכרת בארץ, וכך גם מפעלי מזון אחרים.
    המחיר שהרוב המטומטם משלם הוא גדול ביותר, הן במישרין (עלויות שמירה, ותקצוב של הישובים) והן עלויות עקיפות.
    המנהיגות; ביבי, לפיד (נפוח ונבוב יותר מביבי), הרצוג ואחרים אינה חזקה מספיק לומר זאת בריש גלי.
    {אפילו זהבה גלאון אינה בדיוק הדמות שתסחף}.

  3. I remember the days in school when our teachers talked about the victory and the strength. I dont think that back at that time, many had the vision and wise to realise the demage it will cause.

  4. A senior lecturer in Strategic Studies from one of Israel's top universities once told a lecture in London that I was attending a few years ago that Israelis had to choose between a disastrous situation(remaining on the West Bank) or a catastrophic situation(allowing another micro Arab state to exist on their longest border, funded and eventually infiltrated and armed by Iran or some other fundamentalist society).

    He concluded that it was not surprising that Israelis had chosen and will continue to opt for the disastrous situation. And rather than wring their hands, they will as always strive to make the best of it that they can. So far they have succeeded spectacularly to ride out and moderate the difficulties that beset their present position, defend themselves against all aggressors and at the same time achieve an outstanding economic performance. And as I pointed out recently on these pages, manage to rank 11th in the global table of "happy" countries - as researched and published recently by the World Economic Forum.

    Not bad for sick and destructive.